אדמה כחומר ידידותי לסביבה

מהו "בית ירוק", ואיך הוא חוסך לך כסף?גם בית ורוד- יכול להיות ירוק. כשמדובר באדריכלות "ירוקה" או אדריכלות אקולוגית, הכוונה היא לתכנון, לבנייה ולשימוש במבנה, הכל בהתייחסות למשאבים שהעולם מספק.

לעת הזו כולנו מחפשים חמרים ידידותיים לסביבה. טכנולוגיות בניה מתקדמות, ממציאות ומביאות לנו חמרים מתוחכמים ומתקדמים לבניה.

ובינתיים, החומר הפשוט והידידותי מאוד נמצא תחת רגלינו.

אדמה.

הבניה המסורתית עשתה מאז ומעולם שימוש בחומר שהיה קיים בסביבות המגורים.

בישראל, בגלל פתוח מואץ, ניתן היום לראות רק באתרים ארכיאולוגיים והסטוריים, כיצד בנו במשך אלפי שנים מחמרים מקומיים. אבני בזלת בגולן, אבני גיר בגליל ובהר, ולבני בוץ (עליהם שומעים רק מספורים ותמונות ישנות).

המבנים שניבנו שלא מחמרים מקומיים, היו בעקר מבנים מפוארים לתכליות שונות - ארמונות, בתי מקדש וכד', וחמרי הבניה עבורם, הובאו ממרחקים גדולים ללא התחשבות בעלויות: ארזים מלבנון לבית המקדש, או אבני ריצוף לארמון הקיסר בסין ב"עיר האסורה" - שהובאו מסצ'ואן.

שימוש באדמה כחומר בניה, נעשה במקומות בהם אין הסלע מצוי, בדרך כלל בעמקים או בשפכי נהרות. טכניקות בניה שונות עשו שימוש בבוץ. לבני בוץ מיובשות בשמש, או טיח בוץ מעורב לעתים בקש (אותו רעיון של שימוש בברזל ביציקת בטון) על גבי שלד, שמשו לבניית בתים, כפרים וערים שלמות. במקומות רטובים יותר שבהם השמש לא תמיד נמצאת, והגשם ממס את הבוץ - הקשו את הלבנים בעזרת שריפה.

אדמה היא חומר בידוד מעולה מפני שינויי טמפרטורה - החום הלוהט הקור או הרוח, וכן מרטיבות. הבוץ הינו חומר גמיש שניתן בקלות יחסית לעבד, לשנע, ולעשות ממנו צורות רבות.

הסיבה להפסקת השמוש המסורתי בבוץ נובעת מגורמים שונים - החל מנסיון לחקות את המבנים המפוארים שעשו שמוש בחמרים מגוונים, עלייה ברמת החיים, אופנה שונה ומתחלפת, וגם יכולת שינוע חמרים ממרחקים בעלויות סבירות.

במקומות רבים חוזרים היום לבניה המסורתית, והיא אפילו אופנתית, כמו בניית הבוץ בסגנון המרוקאי, המקובלת כבנייה לעשירים.

מי שהחזיר לאחרונה את הבנייה המסורתית באדמה לאופנה בעולם המערבי, היה הארכיטקט המצרי חסאן פאטי , שבנה, בשנות השישים של המאה הקודמת במצרים העליונה, יחד עם התושבים, שכונות שלמות, כשהוא נשען על מסורת הבנייה הכפרית העתיקה. הוא תאר את התהליך בספר Architecture for the Poor - - "ארכיטקטורה לעניים", שזכה להדים רבים.

בנסיון למצוא שיטות בידוד יעילות למבנים, פיתחו בארה"ב במאה הקודמת כמה טכניקות המנצלות את התכונות המבודדות של האדמה.

אחת הטכניקות נקראת "גגות ירוקים" - בניית גינות על הגגות. שלא כמו המקובל בישראל לשתול צמחייה בעציצים גדולים כדי ליצור גינה על הגג, בשיטת ה"גגות הירוקים" אוטמים היטב את הגג, מפזרים עליו  אדמה, והגג הופך לגינה אחת גדולה ורצופה. בשיטה זו מרוויחים הן בידוד מצוין לגג, והן שטח גן/פארק שהוא יקר מציאות בסביבה עירונית. זוהי דרך מצוינת להחזיר לציבור שטח פתוח במבנים ציבוריים, כמו למשל בית העירייה של העיר שיקגו בארה"ב.

טכניקה אחרת נקראת "ספינת אדמה" - Earthship . היא פותחה בשנות ה 70 של המאה העשרים בניו-מקסיקו שבארה"ב ע"י האדריכל מייקל ריינולדס. ההשראה לרעיון מגיעה מן המערה, יחד עם המחשבה על בתים המספקים את צרכי האנרגיה שלהם בעצמם. (אוטונומים). המערה בדרך כלל פתוחה לצד אחד, ומיתר הכוונים היא מבודדת היטב באדמה. כך גם ספינות האדמה:

הקירות החיצוניים של הבתים, בנויים במקרים רבים מצמיגים ממולאים באדמה מהודקת. הקירות הפנימיים אינם נושאים משקל, ובנויים משילוב של בקבוקי זכוכית או פחיות יחד עם בטון או אדמה.

הבתים משלבים מספר עקרונות ומערכות כמו בידוד גבוה על ידי אדמה או קירות עבים. תכנון חלונות המכניסים חום בחורף אך לא בקיץ. שימוש באנרגיה סולארית ואנרגיית רוח להפקת חשמל.

דוגמא לבניה כזו, שהיא עדיין מועטה בישראל, אפשר למצוא בבית לבב במעלות

בקבוץ לוטן  קבוץ גבולות , צוקים והודו